התזמורת הפילהרמונית הישראלית

התזמורת הפילהרמונית הישראלית נוסדה על ידי משה שלוש והכנר ברוניסלב הוברמן. השניים הקימו את התזמורת לאחר שהוברמן הביא מוזיקאים יהודים מגרמניה הנאצית אשר גורשו ממשרותיהם עקב המשטר. בתחילת הדרך, שמה של התזמורת היה התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית, אשר השתנה לשם המוכר של היום עם קום המדינה בשנת 1948.

בשנת 1936 בוצע לראשונה קונצרט הפתיחה עם היצירות: "סולם המשי" של רוסיני, "הסימפוניה מספר 2" של ברהמס, "הסימפוניה הבלתי גמורה" של שוברט, "נוקטורנו" ו"סקרצו" מתוך חלום ליל קיץ ו"אוברון" מאת ובר.

בשנות מלחמת העולם השנייה, כיהן ליאן קסטנברג כמנהלה של התזמורת. בשנים אלו הופיעה התזמורת בכל אירופה עבור חיילי בעלות הברית בחזיתות השונות של המלחמה ובפני חיילי הבריגדה היהודית. בחלק גדולה מן הקונצרטים הצטרפה גם הפסנתרנית אלה גולדשטיין.

הפילהרמונית הופיעה לפני קום המדינה ועם קום המדינה שמה הלך לפניה וטובי המנצחים ראו בה אתגר ורצו לנצח עליה. אחד המנצחים הוא זובין מטה אשר היה גם למנהל המוזיקאלי שלה. ניתן לראות גם השתתפות של כנרים ישראלים מפורסמים כמו פנחס צוקרמן ויצחק פרלמן.

אולם הבית של התזמורת הוא היכל התרבות של תל אביב שמשמש אותה מאז 1957. כיום התזמורת מופיעה גם בתיאטרון שרובר בירושלים ובאודיטוריום של העיר חיפה.

אחת המסורות של התזמורת הפילהרמונית היא ליצור ניגון מיוחד בכל שנה לתקווה – ההמנון הלאומי של ישראל.

בשנת 1963 קיבלה התזמורת את פרס אנגל למוסדות מוסיקאליים. בשנת 1984 הקים שלום רונלי ריקליס, את התזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה. בשנת 2016, הודיע זובין מטה על סיום כהונתו בשנת 2019, כאשר יגיע לחמישים שנות כהונה. בשנה זו ערכה הפילהרמונית סדרת קונצרטים לכבוד הפרידה והוענק לזובין מטה תואר של "מנהל מוזיקאלי אמריטוס".

כיום הפילהרמונית ממשיכה את פעילותה ואף התאימה עצמה לתקופת הקורונה והיא מקליטה קונצרטים עבור הקהל הרחב.