בהתאם להנחיות פיקוד העורף
לא יתקיימו אירועים עד להודעה חדשה
אנו נעדכן את לקוחותינו בהקדם האפשרי
על מועדים חלופיים

מאחלים לכולם ימים שקטים ובטוחים

מבלים » סטנדאפ » יעקב כהן

יעקב כהן ז"ל

יעקב כהן - ביוגרפיה

יעקב כהן (27 בספטמבר 1958 – 2 בנובמבר 2024) היה שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט, מדבב ומנחה טלוויזיה, שנחשב לאחת הדמויות המזוהות בבידור ובתיאטרון הישראלי. הוא נולד במקנס שבמרוקו, עלה לישראל בילדותו וגדל במגדל העמק. את תחילת דרכו המקצועית בנה אחרי לימודי משחק בבית צבי, ומשם התפתח לקריירה רב־תחומית ששילבה תיאטרון רפרטוארי, פריים־טיים טלוויזיוני, קולנוע ישראלי ומופעי סטנד־אפ.

בשנת 1964 עלה לישראל עם משפחתו, נקלט בצפון והתחנך במגדל העמק – חוויה שעיצבה את הזהות וההומור שלו, ובעיקר את היכולת להפוך מבט "מהפריפריה" לסיפור שמדבר לכל הארץ.

בשנת 1977 סיים את לימודיו בתיכון אורט רוגוזין במגדל העמק, ובשלב הזה כבר היה ברור שמרכז הכובד שלו נמצא בבמה ובמילה המדוברת – שילוב שיהפוך אחר כך לסימן ההיכר שלו כקומיקאי־שחקן.

בשנת 1984 סיים את לימודי המשחק בבית צבי (מחזור כ"ב) לצד שחקנים כמו אודיה קורן, עידית טפרסון וענת וקסמן. זו הייתה נקודת הזינוק שלו לתיאטרון המקצועי, כשהוא מביא איתו שילוב נדיר של משחק דרמטי, חוש קומי חד ונוכחות "עממית" שאינה מתנצלת.

בשנת 1988 זכה בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, הוכחה מוקדמת לכך שהוא לא "רק מצחיק", אלא שחקן שמסוגל להחזיק גם טקסטים מורכבים ובמות תובעניות.

בשנות ה־90 ביסס את מעמדו בתיאטרון הרפרטוארי והשתלב בהפקות מרכזיות, בין היתר בתפקידים בולטים בהצגה "יאקיש ופופצ’ה" ובהצגה "בוסתן ספרדי" בתיאטרון הבימה – הצגה שמבוססת על כתיבתו של יצחק נבון והפכה עם השנים לאחת ההצלחות הגדולות והמתמשכות על הבמה הישראלית. בתוך המפעל הזה, כהן הפך לחלק מה-DNA של ההפקה: שחקן שמצליח לשמור על חיות, קצב ודיוק גם אחרי מאות הופעות.

בשנת 1987 הופיע בקולנוע הישראלי, בין היתר בסרט "אבא גנוב", וכך הרחיב את הנוכחות שלו גם למסך הגדול לצד כוכבים של התקופה כמו יהודה ברקן – מעבר טבעי לשחקן שהקהל כבר זיהה אותו מהבמה.

בשנת 1994 השתתף בסרט "שחור", שנכתב על ידי חנה אזולאי־הספרי ובוים על ידי שמואל הספרי, והציג צד אחר שלו בתוך יצירה קולנועית שנטועה בזהות, משפחה וזיכרון – לא רק בידור טהור.

בשנות ה־2000 הפך לדמות מוכרת גם לקהל שלא "חי תיאטרון", כשהמשיך במקביל במופעי סטנד־אפ ובטלוויזיה, והעמיק את המיומנות שהפכה אותו לכל כך אהוב: לקחת טיפוס ישראלי מזוהה ולהעניק לו לב, אמת והומור באותו משפט.

בשנת 2008 קיבל הוקרה מיוחדת על חלקו בהצגה "בוסתן ספרדי" – הכרה שמדגישה לא תפקיד נקודתי, אלא התמדה ומקצוענות בתוך הצגה שהפכה מוסד תרבותי.

בשנת 2010 נכנס לתודעה רחבה במיוחד בטלוויזיה כשגילם את עמוס פארוקי בסדרה "הבורר", לצד שחקנים כמו יהודה לוי, משה איבגי ושלום מיכאלשווילי. זה היה תפקיד שחשף את הדיוק שלו בשילוב בין איום, קומיות וממד אנושי – והפך אותו לחלק בלתי נפרד מהשפה של הסדרה.

בשנת 2017 הופיע בסרט "פיגומים" של הבמאי מתן יאיר, שמיקם אותו בתוך קולנוע ישראלי עכשווי וריאליסטי יותר, והוכיח שוב את היכולת שלו להיטמע בעולם דרמטי "קטן" בלי לאבד נוכחות.

בשנת 2023 דיבר בפומבי על ההתמודדות עם מחלת פרקינסון, ובחר להמשיך לעבוד ולהופיע ככל האפשר – גישה שאפיינה אותו גם קודם: שחקן שמגיע לבמה כדי לחיות, לא כדי "לסמן וי".

בשנת 2024 הלך לעולמו בתל אביב בגיל 66. גם כשמסתכלים על הסיפור שלו בפרספקטיבה של שנים קדימה, האירועים המרכזיים בחייו מתחברים לקו ברור אחד: מסלול של שחקן־אמן שחצה בלי מאמץ בין תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה וסטנד־אפ, ושיתף פעולה עם דור שלם של יוצרים ושחקנים – תוך שמירה על אמת בימתית, הומור ישראלי חד, ואהבה עמוקה לקהל.